Daf 107b
אֲמַר לֵיהּ לָא מִיסָּתְיֵיהּ דְּלָא גְּמִיר מִימְחָא נָמֵי מָחֵי וְהִלְכְתָא אוֹכֵל מֵחֲמַת מַאֲכִיל צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם מַאֲכִיל אֵינוֹ צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם
Rachi (non traduit)
לא מסתייה דלא גמיר. לא די לו שאינו בקי בהלכות נטילה שהמאכיל אין צריך ליטול:
עָבְדִין כְּדֵין אֲמַר לֵיהּ דַּעְתִּי קְצָרָה עָלַי
Rachi (non traduit)
עבדין כדין. וכי עושין כן לאכול בלא נטילה:
דעתי קצרה. אסטניס אני דאע''פ שנטלתי ידי אי אפשי לאכול בידי:
כִּי סְלֵיק רַבִּי זֵירָא אַשְׁכְּחִינְהוּ לְרַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי דְּקָאָכְלִי בִּבְלָאֵי חֲמָתוֹת אֲמַר תְּרֵי גַּבְרֵי רַבְרְבֵי כְּווֹתַיְיכוּ לִיטְעוֹ בִּדְרַב וּשְׁמוּאֵל הָא דַּעְתִּי קְצָרָה קָאָמַר
Rachi (non traduit)
ליטעו בדרב [ושמואל]. כסבורים אתם דהא דאשכחיה שמואל לדרב דאכיל במפה משום דלא נטל ידיו הוא:
והא דעתי קצרה קאמר ליה. אלמא נטל ידיו:
בבלאי חמתות. חמתות בלויין וכורכין ידיהן בהם ואוכלים בלא נטילת ידים:
אִשְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אֲבִימִי אָמַר שְׁמוּאֵל הִתִּירוּ מַפָּה לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה וְלֹא הִתִּירוּ מַפָּה לְאוֹכְלֵי טְהָרוֹת וְרַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי כֹּהֲנִים הֲווֹ
Rachi (non traduit)
התירו מפה לאוכלי תרומה. דהכהנים זריזין הן ולא נגעי:
ולא התירו לאוכלי. חוליהם בטהרה לפי שאינם למודין להשמר כמו כהנים:
אִיבַּעְיָא לְהוּ אוֹכֵל מֵחֲמַת מַאֲכִיל צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם אוֹ לָא תָּא שְׁמַע דְּרַב הוּנָא בַּר סְחוֹרָה הֲוָה קָאֵי קַמֵּיהּ דְּרַב הַמְנוּנָא בְּלַם לֵיהּ אוּמְצָא וְאָכֵיל אֲמַר לֵיהּ אִי לָאו דְּרַב הַמְנוּנָא אַתְּ לָא סָפֵינָא לָךְ
Rachi (non traduit)
אוכל מחמת מאכיל. אדם שאוכל מיד חבירו התוחב לתוך פיו צריך האוכל נטילת ידים או אין צריך:
בלם ליה אומצא. חתך לו חתיכת בשר:
בלם. במ''ם סתומה כמו (תהלים לב) עדיו לבלום שהמתג והרסן מחתכין עדיו (לבלום) של סוס ולי נראה בלם ליה אומצא לשון הטמנה בגחלים כמו (בכורות דף מ:) פיו בלום גבי מומין של בכור שפיו סגור שאין יכול לפותחו אלא מעט ורגליו מבולמות:
אי לאו דרב המנונא את. אדם חכם וזריז כדמפרש ואזיל לא הוינא ספינא לך בלא נטילה:
Tossefoth (non traduit)
בלם ליה אומצא. פירוש ופת עמה:
מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דִּזְהִיר וְלָא נָגַע לָא דִּזְרִיז קָדֵים וּמָשֵׁי יְדֵיהּ מֵעִיקָּרָא
Rachi (non traduit)
מאי. חוכמתיה:
לאו דזהיר ולא נגע. אלמא אין צריך נטילת ידים ובלבד שלא יגע:
לא. הכי קא''ל אי לאו דרב המנונא את ויודע אני בך שנטלת ידיך. זריז עדיף מזהיר זהיר שיודע להזהר בשעת מעשה שלא יעבור על המצוה זריז הרואה את הנולד ומתקן עצמו שלא יבא לידי כך והיינו דאמרינן בע''ז (דף כ:) זהירות מביאה לידי זריזות:

תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב לֹא יִתֵּן אָדָם פְּרוּסָה לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל שַׁמָּשׁ אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁנָּטַל יָדָיו וְהַשַּׁמָּשׁ מְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וָכוֹס וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל כָּל פְּרוּסָה וּפְרוּסָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מְבָרֵךְ עַל כָּל פְּרוּסָה וּפְרוּסָה
Rachi (non traduit)
השמש מברך על כל כוס וכוס. לפי שאין קבע לשתיית השמש שאינו יודע אם יתנו לו עוד הלכך אסח דעתיה מן השתיה:
ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. דבטוח הוא שלא ימנעו ממנו לחם:
אָמַר רַב פָּפָּא בִּשְׁלָמָא דְּרַב וְרַבִּי יוֹחָנָן לָא קַשְׁיָא הָא דְּאִיכָּא אָדָם חָשׁוּב הָא דְּלֵיכָּא אָדָם חָשׁוּב
Rachi (non traduit)
אי איכא אדם חשוב. בסעודה בטוח השמש שיתן לו לחם כל הצורך:
מִכָּל מָקוֹם הָא קָאָמַר אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנָּטַל יָדָיו שָׁאנֵי שַׁמָּשׁ דִּטְרִיד
Rachi (non traduit)
דטריד. לשמש את המסובין ושוכח שלא נטל ונוגע באוכלין שיאכל. ואע''פ שנוגע בכל הסעודה לא איכפת לן שלא הצריכו נטילה לנוגעין אלא לאוכלין:

תָּנוּ רַבָּנַן לֹא יִתֵּן אָדָם פְּרוּסָה לַשַּׁמָּשׁ בֵּין שֶׁהַכּוֹס בְּיָדוֹ בֵּין שֶׁהַכּוֹס בְּיָדוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת שֶׁמָּא יֶאֱרַע דְּבַר קַלְקָלָה בַּסְּעוּדָה וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו אָסוּר לִיתֵּן פְּרוּסָה לְתוֹךְ פִּיו
Rachi (non traduit)
לא יתן אדם פרוסה לשמש. באחד מן האורחים קאמר שלא יכעוס בעה''ב כשהוא שותה חונקו לו יין ומזיק לו ובלאו כעס נמי מתוך שחש שלא יכלה הלחם לאורחים הוא מביט ומציץ במה שזה נותן והכוס נשפך מידו ואפילו הכוס ביד השמש שמא ישפכנו:
אִיבַּעְיָא לְהוּ מַאֲכִיל צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם אוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ
תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי דְּבֵי מְנַשֶּׁה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִשָּׁה מְדִיחָה אֶת יָדָהּ אַחַת בַּמַּיִם וְנוֹתֶנֶת פַּת לִבְנָהּ קָטָן אָמְרוּ עָלָיו עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן שֶׁלֹּא רָצָה לְהַאֲכִיל בְּיָדוֹ אַחַת וְגָזְרוּ עָלָיו שֶׁיַּאֲכִיל בִּשְׁתֵּי יָדָיו
Rachi (non traduit)
אשה מדיחה ידה במים. ביום הכפורים דאע''פ שאסור ברחיצה התירו לאשה להדיח ידה אחת וליגע בפת:
שלא רצה להאכיל בידו אחת. אפילו ידו אחת לא רצה להדיח כדי ליתן פת לתינוק ביוה''כ ומונע מלהאכילו. אלמא מאכיל צריך נטילה:

אָמַר אַבָּיֵי הָתָם מִשּׁוּם שִׁיבְתָּא
Rachi (non traduit)
התם משום שיבתא. רוח רעה שורה על ידים שלא נטלו שחרית אבל נטל ידיו שחרית ולא נזהר בהן ובא להאכיל את חבירו אין צריך נטילה ולא אמרינן דאסתם נותן לתוך פיו תקון רבנן נטילה:
Tossefoth (non traduit)
התם משום שיבתא. פירש בקונטרס רוח רעה שורה על הידים שלא נטלו שחרית ורבינו תם מפרש דבלא נתינת פת לתינוק מותר ליטול ידיו שחרית ביום הכפורים דלא גרע ממלוכלכות בטיט ובצואה דאמרינן שרוחץ כדרכו ואינו חושש ואין לך מלוכלכות יותר מזה שאין יכול ליגע בפיו ובעיניו בחוטמו ובאזניו דבכולהו אמרינן בפ' שמונה שרצים (שבת דף קט.) דתקצץ ידו משום בת מלך ושיבתא דהכא יש לפרש כמו שפירש ר''ח שהוא רוח רעה השורה על האוכל כשבא ליתן הפת לתנוק בן ד' וה' שנים וחונקת אותו אם לא נטל ידיו באותה שעה אע''פ שנטל שחרית ומה שאין אנו נזהרים עכשיו מזה לפי שאין אותה רוח רעה מצויה בינינו כמו שאין אנו נזהרין על הזוגות ועל הגילוי:
תָּא שְׁמַע דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אַשְׁכְּחֵיהּ לִשְׁמוּאֵל דְּקָא בָכֵי אֲמַר לֵיהּ אַמַּאי קָא בָכֵית דְּמַחְיַין רַבַּאי אַמַּאי דְּאָמַר לִי קָא סָפֵית לִבְרַאי וְלָא מְשֵׁית יְדָיךְ וְאַמַּאי לָא מְשֵׁית אֲמַר לֵיהּ הוּא אָכֵיל וַאֲנָא מָשֵׁינָא
Rachi (non traduit)
דמחיין רבאי:
קספית לבראי בדלא משית. האכלת את בני ולא רחצת ידים תחלה:
מַתְנִי' צוֹרֵר אָדָם בָּשָׂר וּגְבִינָה בְּמִטְפַּחַת אַחַת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁנֵי אַכְסְנָאִין אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד זֶה בָּשָׂר וְזֶה גְּבִינָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין
Rachi (non traduit)
מתני' שני אכסנאין. אין לחוש שיאכל זה משל חבירו:
גְּמָ' וְכִי נוֹגֵעַ זֶה בָּזֶה מַאי הָוֵי צוֹנֵן בְּצוֹנֵן הוּא אָמַר אַבָּיֵי נְהִי דִּקְלִיפָה לָא בָּעֵי הַדָּחָה מִי לָא בָּעֵי
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁנֵי אַכְסְנָאִין אוֹכְלִין עַל שׁוּלְחָן וְכוּ' אָמַר רַב חָנָן בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה אֲבָל מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה אָסוּר
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שְׁנֵי אַכְסְנָאִים שֶׁנִּתְאָרְחוּ לְפוּנְדָּק אֶחָד זֶה בָּא מִן הַצָּפוֹן וְזֶה בָּא מִן הַדָּרוֹם זֶה בָּא בַּחֲתִיכָתוֹ וְזֶה בָּא בִּגְבִינָתוֹ אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד זֶה בָּשָׂר וְזֶה גְּבִינָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין
Rachi (non traduit)
גמ' זה בא מן הצפון כו'. אלמא דוקא בשאין מכירין זה את זה קאמר:
וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא בִּתְפִיסָה אַחַת תְּפִיסָה אַחַת סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא כְּעֵין תְּפִיסָה אַחַת
Rachi (non traduit)
ולא אסרו. להעלות בשר עם הגבינה על השולחן:
אלא בתפיסה אחת. בכרך אחד:
תפיסה אחת ס''ד. הא בלא שלחן אוכל עליו נמי אסור:
Tossefoth (non traduit)
כעין תפיסה אחת. ואם יש דבר מפסיק לא הוי כעין תפיסה אחת כההיא דמסכת ע''ז בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נ.) גבי אבני מרקוליס דאמר כאן בתפיסה אחת כאן בשתי תפיסות והיכי דמי כגון דאיכא גובה ביני וביני ולפיכך נוהגין עכשיו כשזה אוכל בשר וזה אוכל גבינה על שלחן אחד מניחין לחם או קנקן או שאר כלים להפסיק בינתיים או אוכל על מפה אחרת דהוי כעין שתי תפיסות וי''מ דלא אסרו אלא בתפיסה אחת כלומר שהן בהוצאה אחת כגון אחים שקנו אתרוג בתפיסת הבית דיש נוחלין (ב''ב קלז:) ופריך תפיסה אחת ס''ד מה לי בהוצאה אחת ומה לי בשתי הוצאות אם מכירין זה את זה ומשני כעין תפיסה אחת דהיינו שמכירין זה את זה ולפי' זה לא איירי כלל שיהא מותר לאכול על שלחן אחד בשביל הפסק שבינתיים:
אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָא לְאַבָּיֵי שְׁנֵי אַחִין וּמַקְפִּידִין זֶה עַל זֶה מַהוּ
Rachi (non traduit)
מהו. כיון דמקפידין שאין זה אוכל משל זה מותר או לא:
אֲמַר לֵיהּ יֹאמְרוּ כָּל הַסְּרִיקִין אֲסוּרִין וּסְרִיקֵי בַיְיתּוֹס מוּתָּרִין
וּלְטַעְמָיךְ הָא דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד מוּתָּר לְכַבְּסוֹ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד יֹאמְרוּ
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source